הסדר איזון משאבים – מילון מושגים

החל מיום 1/1/1974 נכנס לתוקפו חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973, אשר שינה באופן מהותי את הדרך בה מתבצעת חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג בעת גירושין.
עד כניסת חוק יחסי ממון לתוקפו התקיימה חזקה משפטית בשם "הלכת השיתוף", אשר התבססה על העובדה הפשוטה שאומרת שכשבני זוג נישאים, נחשב כל רכושם כולו כמשותף ולכן כאשר הם מתגרשים, יש לחלק את הרכוש ביניהם באופן שווה.

משטר שיתוף זה יצר מחלוקות רבות וקשות, אשר באו לפתחו של בית המשפט בכל הערכאות והמחוקק ניסה לפתור אותן באמצעות חקיקת חוק יחסי ממון, אשר עשה סדר בעניין וקבע כללים ברורים יותר באשר לחלוקת הרכוש המשותף, בין בני זוג בעת פקיעת נישואיהם.

כאשר מדובר בידועים בציבור, דהיינו זוג אשר לא נישא אלא ידוע כבני זוג, חלה עליו הלכת השיתוף גם אם הפכו לבני זוג לאחר ה- 1/1/1974 מאחר וחוק יחסי ממון אינו חל על בני זוג אשר אינם נשואים.

כללים אלו קרויים הסדר איזון משאבים.

הסדר איזון משאבים – משמעותו

הסדר איזון המשאבים הינו הסדר הקובע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים בעת פקיעת נישואיהם (בשל גירושין או מוות של אחד מבני הזוג).

הסדר איזון המשאבים חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1/1/1974 ולא ערכו ביניהם הסכם ממון  תקף, או שלא הגיעו להסכמה על אופן חלוקת הרכוש ביניהם בהסכם הגירושין.

על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני זוג יחולק ביניהם שווה בשווה לפי עיקרון איזון משאבים. הכוונה היא לכל נכס אשר נרכש או נצבר בשנות הנישואין, כאשר נכסים שנקנו לפני החתונה או ניתנו במתנה במהלך נישואין או התקבלו בירושה אינם נכללים בחלוקה. זאת אלא אם הוכחה בנכס ספציפי כוונת שיתוף, כפי שיובהר להלן. הרכוש המשותף כולל מגוון רחב של נכסים, החל מנכסי מקרקעין, זכויות פנסיוניות, מוניטין ונכסי קריירה, חסכונות, ניירות ערך, כלי רכב .

מה יעלה בגורל חובות שנצברו לבני זוג בעת הליך גירושין

נהוג לעסוק בחלוקת רכוש אותו צברו בני הזוג במהלך שנות נישואיהם ואולם, לעיתים צברו בני הזוג דווקא חובות והשאלה העולה הינה – מה יעלה בגורלם בעת הגירושין? ובכן, חובות בדיוק כמו זכויות נכללים במסגרת איזון משאבים באופן שבו כל אחד מבני הזוג יחוייב לשלם מחצית החוב. אלא אם מי מבני הזוג הצליח להוכיח כי מדובר בחוב אישי של הצד השני ולא בחוב משותף לשני בני הזוג.

מרבית החובות נוצרים במסגרת ניהול משק הבית המשותף: הלוואות שנטלו בני הזוג לכלכלת הבית למשל: רכישת רכב, שיפוץ דירה, רכישת רהיטים וכיוצ"ב – בחובות אלו יהיו שני בני הזוג חייבים באופן שווה. אולם, באם אחד מבני הזוג יצר חוב ללא ידיעת ו/או הסכמת הצד השני ולא לתועלת שניהם – מדובר בחוב אישי לגביו קבעה הפסיקה כי חוב שכזה, יישא בו רק בן הזוג שיצר אותו. דוגמא לחוב אישי שכיח: הוצאות לינה בבית מלון או מתנות הנובעות מניהול רומן, התמכרות שבגינה נוצר חוב (הימורים; סמים).

איזון משאבים בעת חלוקת הרכוש

כאמור לעיל, איזון משאבים משמעותו חלוקה בין בני הזוג של כלל הרכוש המשותף של בני הזוג אותו הם צברו מתחילת הנישואים ועד למועד שבו הסתיימה המערכת הזוגית ביניהם. במועד ביצוע ההסדר, מתבצעת הערכת שווי לנכסיהם של בני הזוג (למעט נכסים וכספים אשר אינם נכללים בהסדר איזון המשאבים), ונכסי בני הזוג יחולקו בחלקים שווים הן באמצעות חלוקת הנכסים עצמם או באמצעות תשלומי איזון במקרה בו קיים הפרש לטובת אחד מבני הזוג.

נכסים המנויים להלן יישארו בבעלותו של אחד מבני הזוג והם לא יכללו בהסדר איזון המשאבים. ואלה הם:

  • נכסים שהוסכם בין הצדדים בכתב כי לא יחשבו משותפים.
  • כספי גמלה המגיעים לאחד מבני הזוג מאת המוסד לביטוח לאומי.
  • פיצוי כספי המגיע לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף.
  • נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג בטרם הנישואין.
  • נכסים שהתקבלו בירושה.
  • נכסים שהתקבלו לאחד מבני הזוג כמתנה.

החריג לכלל זה הוא מצב שבו אחד מבני הזוג יצליח להוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לכלול בהסדר איזון המשאבים נכס אשר לכאורה ההסדר אינו חל עליו.

לבית המשפט הסמכות לקבוע, באם יוכח לו הצדק לכך כי, יש להכליל במסגרת הסדר איזון המשאבים נכסים ו/או כספים אשר אינם נכללים לכאורה בהסדר. כמו כן, רשאי בית המשפט לקבוע כי החלוקה בהסדר לא תהיה שוויונית.

להלן אביא מספר דוגמאות בהם עלול בית המשפט להשתמש בסמכותו זו:

  1. יכולת ההשתכרות של אחד מבני הזוג גבוהה באופן משמעותי מיכולתו של בן הזוג השני.
  2. בן הזוג סבל במשך תקופה/שנים ארוכות מאלימות נפשית ופיזית.
  3. הוכח כי אחד מבני הזוג הבריח נכסים ו/או כספים.
  4. הוכח כי אחד מבני הזוג עשה שימוש בכספים משותפים של בני הזוג למטרותיו האישיות ללא ידיעתו ו/או הסכמתו (למשל: תמיכה במאהב/ת, הימורים, סמים וכיוצ"ב).
  5. הוכח לגבי נכס כוונת שיתוף ספציפית.

אחת הדוגמאות השכיחות לעניין זה, הנה דירה שנקנתה על ידי אחד מבני הזוג, טרם הנישואין.

במקרה בו ייצגה עוה"ד סמדר אלטרס (נבות) אשה דחה בית המשפט המחוזי ערעור אותו הגיש הבעל בעמ"ש 57852-11-16 ואישר כי בית משפט לענייני משפחה בתל אביב צדק כאשר קבע כי עוה"ד אלטרס הצליחה להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירת מגורים אותה רכש הבעל לפני הנישואין והיא נרשמה על שמו.

עוה"ד אלטרס (נבות) הצליחה להוכיח כי מדובר בדירה אשר הצדדים עברו להתגורר בה זה זמן קצר לאחר נישואיהם, ילדו בה ילדים והיא שימשה להם ולחמשת ילדיהם קורת גג במהלך כל השנים. כמו כן, הוכח כי הצדדים שיפצו את הדירה באופן בו הכפילה את שטחה והשביחה באופן משמעותי את ערכה,  בנוסף, במהלך השנים נשאו הצדדים בתשלום החזר המשכנתא והם תפקדו כתא כלכלי אחד – ללא כוונת תכילה להפרדה רכושית.