חלוקת רכוש בגירושין

לאחר שנים של זוגיות פורייה והקמת משפחה מתפקדת ובריאה, קורה מה שקורה לשליש מהזוגות במדינת ישראל. ההורים לא מסתדרים. הפרידה והגירושין הם כורח המציאות. במהלך החיים המשותפים נצברו נכסים ורכוש מגוון.

חלוקת רכוש משותף הוא נושא רגיש וחשוב כאשר מגיעים להחלטה לפתוח בהליך גירושין.

 

  • מהו למעשה הרכוש המשותף?

הרכוש המשותף שנצבר במהלך החיים המשותפים כולל בדרך כלל הפריטים הבאים: בית/דירת מגורים, תכולת הבית, השקעות נוספות בנדל"ן, פיקדונות בבנק, חשבונות עו"ש ומטבע חוץ, מניות, קרנות נאמנות, קרן השתלמות, קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוח מנהלים, עסקים וחברות שהוקמו במשותף או בנפרד על ידי אחד מבני הזוג או שניהם יחדיו בתוך שנות הזוגיות.

  • עקרונות מנחים לאופן חלוקת הרכוש

נראה כי החוק טיפל בנושא היטב וקבע מראש כיצד צריכה להתבצע חלוקת הרכוש – גם אם לא נערך הסכם ממון. אולם בפועל, יש מקרים שאינם כה פשוטים לפסיקה. כי גם רכוש אשר בהגדרתו הבסיסית אינו רכוש משותף יכול להיכנס אל איזון המשאבים. למשל אם למשל אחד מבני הזוג רכש דירה טרם הנישואים ובני הזוג חיו יחד בדירה זו במהלך חייהם המשותפים, ייתכן מאוד שהדירה תיחשב כרכוש משותף וכי הצד השני יהיה זכאי לזכויות בדירה.

בני זוג אשר חתמו על הסכם ממון חוקי ומנוסח היטב, בסיוע עורך דין, אינם חייבים בהליך איזון משאבים כי הסכם הממון גובר על החוק במקרה הזה ומתקבל כמסמך בעל תוקף משפטי לכל דבר.

זוגות שלא ערכו הסכם ממון, יצטרכו להגיע להסכמות בדרך אחרת. האפשרות הראשונה תהיה תמיד גישור – על פי החוק. אם בני הזוג נכשלים בהשגת הסכמות על חלוקת הרכוש בהליך גישור, יעבור הטיפול לבית המשפט לענייני משפחה, או לבית הדין הרבני.

ברמה העקרונית והבסיסית, רכוש שנצבר במשותף במהלך חיי הנישואין, יתחלק באופן שווה בין בני הזוג בעקבות גירושין, ללא התחשבות בעובדה על שם מי רשום הרכוש שיועד לחלוקה.

רכוש שהובא על ידי אחד מבני הזוג לתוך הזוגיות והנישואין, מתנות וירושות שהתקבלו וניתנו במהלך הנישואין, גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות, נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם, לא מחויבים בחלוקה לפי אותו עיקרון בסיסי.

עם זאת יתכנו מקרים בהם צד אחד תובע את חלקו ברכוש המשותף והצד השני מתנגד לו בטענה שהרכוש הוא שלו, עוד מלפני הנישואין, ידרש הצד התובע את חלקו להוכיח שלצד המתנגד הייתה כוונה לשתף אותו בנכס שעל שמו עוד מלפני הנישואין.

כמו למשל: בדירת מגורים שהיתה בבעלות אחד מבני הזוג עוד מלפני הנישואין. הדירה נשארה על שמו.

במהלך החיים המשותפים הצהיר בן הזוג על כוונתו למכור בעתיד את הדירה ובתמורת מכירתה להוסיף חסכונות משותפים במהלך השנים, שהושגו במאמץ משותף, כדי לעבור לדירה מרווחת יותר עם התרחבות המשפחה.

אותה גישה תופסת לגבי מתנות וירושות שניתנו במהלך הנישואין.

זוהי למעשה חזקת השיתוף. כל צד תורם את חלקו לרווחת המשפחה ולצבירת נכסיה ובעת שנוצר הצורך בחלוקת הרכוש, הוא קונה לעצמו זכות באותה שותפות שמתפרקת ומתחלקת.

חובות הם רכוש נוסף שצריך לחלק בעקבות גירושין, זאת בתנאי, שהחובות נצברו תוך כדי התנהלות משותפת במהלך הנישואין.

אם יוכח שבן הזוג צבר חובות בגין הימורים, עבירות פליליות, תשלום לפילגש או כל חוב שנוצר ללא ידיעתה ושיתופה של בת הזוג, לא ניתן לחייב את הצד השני להתחלק בחובות שאינו שותף להם.

  • עיתוי חלוקת הרכוש

בני זוג לא יכולים לחלק רכוש לפי קפריזה רגעית, כי כך בא להם. רכוש שנצבר במהלך הנישואין והוא רשום על בן זוג אחד, יחולק בעקבות גירושין ופקיעת הנישואין או מוות של אחד מבני הזוג.

זהו למעשה איזון משאבים כפי שנקבע במסגרת חוק יחסי ממון.

במקרים אלו ולפי הוראות סעיף 5 לחוק, כל צד זכאים למחצית השווי של כלל הנכסים. לפי הוראות הלכת נניקשווילי (ע"א 5598/94) איזון משאבים נעשה לא רק בנכסים חיוביים, אלא גם בנכסים שליליים, כגון חובות שנוצרו על ידי בני הזוג במהלך הנישואין.

במקרים חריגים יש לבית המשפט סמכות לקבוע שהחלוקה לא תהייה שווה.

בני זוג שנישאו לפני ינואר 1974, מועד כניסת חוק יחסי ממון לתוקף ושאינו מחייב אותם, יכולים לתבוע את חלוקת הרכוש המשותף בכל זמן וללא קשר לסיום הנישואין בעקבות גירושין או פטירה.

אם הרכוש רשום על שם שני בני הזוג, ניתן להגיש בהסכמה תביעה לפירוק אותה שותפות בדירה או בחברה מסחרית שהבעלות עליה משותפת, בלי קשר לסיום הנישואין, מסיבות של גירושין או מוות.

  • חלוקת רכוש באופן שונה ולא שווה

לבית המשפט לענייני משפחה נתונה סמכות מיוחדת להפעלת שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין הצדדים, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות.

שיקולים אלו יכולים גם להוביל להחלטה של בית המשפט להורות על חלוקת בלתי שוויונית של הרכוש.

לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, אלו הנסיבות בגינן החלוקה לא תהייה שווה: פוטנציאל צבירת נכסים עתידיים של בני הזוג, כושר השתכרות נוכחי ועתידי, קביעת שווי של הנכסים לפי מועד מוקדם יותר מזה המבוקש, התייחסות לנכסים שהיו לבני הזוג במועד שקדם לאיזון המשאבים הנדון.